דור המטאברס: מה שלמדתי מהבת שלי על המיזוג בין אדם למכונה והעתיד של כולנו

לגדל את "האדם החדש"

יולי, בתי בת התשע וחצי, גדלה מגיל שלוש על ברכי המציאות המדומה והבינה המלאכותית. בזמן שרוב ההורים נאבקים ב"זמן מסך" ומנסים להגביל את הטכנולוגיה, אני בחרתי להעניק לה אותה כשפת אם. התוצאות הן לא פחות ממדהימות, והן משקפות איך המוח האנושי מסוגל להתחווט מחדש כשהוא משוחרר מהמגבלות של העולם הפיזי.קחו לדוגמה את הביצועים שלה ב-Beat Saber. היכולת שלה לשחק בדרגות הקושי הגבוהות ביותר ולהגיע לציון SS אינה רק "שליטה במשחק וידאו". מדובר בהפגנה של תפיסה מרחבית, שמיעה מוזיקלית ומוטוריקה בקנה מידה יוצא דופן. המוח שלה התרגל לחשוב בנפח, עומק וגיאומטריה של תלת-ממד, והיכולת שלה להימצא במרחב ולעבד נתונים בשברירי שנייה מראה כיצד מערכת ההפעלה האנושית משתדרגת כשהיא פועלת בסביבה וירטואלית מתקדמת.

הממ"ד הווירטואלי והזהות הדיגיטלית

השנים האחרונות היו מאתגרות במיוחד עבור ילדים בישראל. מגפת הקורונה העולמית ושתי מלחמות הכניסו את העולם הפיזי שלנו לכאוס מוחלט. אך עבור יולי, המציאות המדומה לא הייתה בריחה, אלא אי של יציבות.היא התבגרה בתוך פלטפורמות כמו Rec Room , שהפכו הלכה למעשה למרחב הבטוח שלה. יש לה שם חבר הכי טוב שמעולם לא פגשה בעולם הפיזי, אך החיבור ביניהם אמיתי ומשמעותי לא פחות מחברים לספסל הלימודים. בעולם הזה, הגוף הפיזי אינו רלוונטי. הכל מבוסס על תקשורת נקייה, תחומי עניין וחיבור תודעתי.זה משנה לחלוטין את הדרך שבה אנחנו תופסים ערך. כשהיא מבקשת לרכוש בגדים או פריטים לאווטאר הווירטואלי שלה, זה לא בזבוז על משהו "שלא קיים". בעולם שלה, הבגדים הווירטואליים שווים לעתים יותר מבגדים בעולם האמיתי, כי הם מגדירים את הזהות שלה מול קהילה גלובלית ואינסופית, במרחב שבו היא מבלה וחיה באמת.

צוואר הבקבוק האנושי והדרך לסינגולריות

כמי שמקים זירות ענק של מציאות מדומה, מייבא טכנולוגיות רובוטיקה, הומנואידים ועוזרי AI, אני מבין היום שהחומרה שבה אנחנו משתמשים כיום – הקסדות, הבקרים, הסימולטורים – הם רק פיגומים. אלו שלבי הביניים שנועדו להכין אותנו לדבר האמיתי.הדרך לחיבור הקוואנטי הישיר למוח לא תגיע מוועדות ממשלתיות, מרגולציות או מבירוקרטיה אנושית. האנושות, על כל חוסר היעילות שלה, הפכה לצוואר הבקבוק של האבולוציה של עצמה. הבינה המלאכותית לא תחכה לנו שנעבור על החוקים ונתווכח.

היא מעיצה תהליכים באופן אקספוננציאלי, ובשנים הקרובות היא זו שתפצח את המורכבות הפיזיקלית והרפואית הדרושה למיזוג המלא. היא תהפוך למנוע התכנון והיצירה האולטימטיבי.הדור של יולי כבר מוכן לזה קוגניטיבית ורגשית. הם חיים את הדיגיטל, נושמים מציאות מדומה ומבינים שמגבלות העולם הפיזי הן רק המלצה. אנחנו ב'קיסר מציאות מדומה' ממשיכים לבנות את הגשרים ולספק את הטכנולוגיות שמובילות לשם, כי העתיד כבר לא ממתין לאישור שלנו – הוא פשוט קורה.