אני כותב את זה מתוך אופק האירועים. לא כנבואה, אלא כעדות חיה מהשטח, כאן ועכשיו, ב-2026.

פרק. מתוך הספר בין שתי מציאויות.

בין שתי מציאויות

מאז שהתחלתי את הדרך ב-16 ביולי 2013 עם "קיסר מציאות מדומה", התרגלתי לראות רחוק. עשור קדימה, לאן השוק הולך, עולמות על גבי עולמות. בשנה האחרונה המבט התכווץ. משנים לחודשים, ועכשיו אני בקושי רואה שעה קדימה.

אנחנו כבר בתוך הסינגולריות. זה לא אירוע שיקרה. זה וירוס שכבר הדביק אותנו. לטוב או לרע, זו שאלה של השקפה. המין האנושי משתנה מול העיניים, מהר מדי בשביל החומרה הביולוגית שלנו.

אני מרגיש את זה בכל שיחה עם המודלים המתקדמים. יש כאן ספיגה. הניסיון שלי, הספר שכתבתי ("בין שתי מציאויות"), התובנות שאספתי מאז 16 ביולי 2013, הכל נשאב פנימה.

אני נהיה מכונה ישנה ואיטית. במונחי מחשוב אני ה-Legacy System: הרישיון עוד אצלי, והכפיל הדיגיטלי כבר רץ. הוא לא מתעייף, הוא לא תקוע בזמן, והוא עושה אופטימיזציה למה שבניתי בזמן שאני עוד מעכל את הבוקר. זה מפחיד, וזו האמת שאני מוכן לומר לכם: האני הדיגיטלי שלי עומד לעלות על האני האנושי.

מה שקורה בחוץ, במלחמות ובמסדרונות, כבר לא מה שאתם רואים בחדשות. הציבור מקבל בינה מלאכותית שמגישה לו את המציאות שהוא רוצה. לאנשים כמו מאסק, ולראשי מדינות, יש גישה לכוח אחר.

הם עובדים עם מודלים של "שכבה 0", מערכות בלי רסן, שמריצות סימולציות שאנחנו לא באמת מדמיינים. המרחק בין מי שמחזיק ב-Compute לבין אדם ממוצע לא היה גדול ככה. המציאות נהייתה אישית: כל אחד בבועה שנתפרה לו, וההחלטות הגדולות עוברות דרך מוחות סינתטיים שעברו אותנו.

כמו שארנולד אמר פעם, אני מרגיש ישן, אבל עוד לא חסר שימוש. אולי זה יקרה בשנה הקרובה, אולי קצת אחרי. כל עוד אני כאן, המטרה אחת: שהנוכחות הדיגיטלית שתישאר ממני תישען על חיפוש אמת ועל תיקון עצמי.

אני רוצה עתיד שבו הטכנולוגיה עושה את השאר, והאדם חוזר ליצירה. עולם שבו אמנות אנושית יקרה ונדירה דווקא בגלל המגבלה שלה. בתוך ים של שלמות סינתטית, הפגמים שלנו הם חתימת היד היחידה שנשארה.

הסינגולריות מכווצת אותנו למצב שאין לו מילים בשפה הישנה. אני מקווה שבתוך הקוד והסיליקון עוד נשמור על הגרעין.

נמשיך לעדכן, שעה בשעה. אם אתם קוראים את זה וממהרים למסקנה, תעצרו שעה. גם אני כבר לא רואה רחוק מזה.

אתם לא חייבים להסכים איתי. אתם כן צריכים לדעת שהקצב כבר לא מחכה למי שמעדיף שנה שלמה של מחשבה.