לדברי לניר, לאורך השנים עיכבו שני אתגרים עיקריים את התפתחות התחום: החומרה וה-תוכנה. החומרה – מחירים יקרים מדי, משקלים כבדים, חוויות מגושמות – אך זה נפתר עם הזמן כשהרכיבים נעשו זולים, קלים וחזקים יותר.
הבעיה המורכבת יותר היא התוכנה: יצירת עולמות משותפים מרובי משתמשים, שדורשים תגובתיות כמעט מיידית – משימה מאתגרת במיוחד על גבי רשתות אינטרנט לא מושלמות.ועדיין, עם דור חדש של מכשירים כמו Meta Quest, Apple Vision Pro ודגמים אחרים, נראה כי הבעיות מתחילות להיפתר והחלום מתקרב.
בעוד רוב הכותרות מתמקדות במשחקים ובבידור, לניר מזכיר כי המציאות המדומה כבר משרתת אותנו בתחומים קריטיים אחרים:
היישומים האלו מצביעים על עתיד שבו מציאות מדומה תשולב בכל תחום בחיינו, הרבה מעבר לבידור גרידא.
אחד מהחזונות העמוקים של לניר היה תמיד להפוך את ה-VR לאמצעי לתקשורת עמוקה יותר – כזו שתאפשר לנו להבין רגשות, תחושות ואפילו מגבלות של אנשים אחרים.היום כבר קיימים ניסויים שמאפשרים לנו "להרגיש" מהי דיסלקסיה, עיוורון צבעים או עיוורון פנים דרך סינון ייחודי של העולם הווירטואלי.
אחד החששות הגדולים מהמציאות המדומה – תחושת הבחילה המפורסמת – ממשיכה להעסיק את התחום.אך כפי שלניר סיפר בסיפור משעשע על פגישה עם בכירי הוליווד בשנות ה-80, ייתכן שתחושת חוסר הנוחות היא לא אויב, אלא חלק מהחוויה שגורמת לאנשים לדבר על VR ולהתרגש ממנו.
ג'רון לניר רואה בחיוב את הפרויקטים החדשים כמו Oculus, Apple Vision Pro, ויוזמות דומות. הוא מאמין שהגל הנוכחי של מציאות מדומה מביא איתו שמחה ואנרגיה שמזכירה לו את תחילת הדרך לפני 30 שנה.והמסר שלו ברור: "אני מקווה שהמציאות המדומה תביא שמחה אמיתית לעולם."