כאשר סאטושי נאקאמוטו הציג את ביטקוין, הוא הציע חזון מהפכני: מערכת פיננסית חוץ-ממשלתית, מבוזרת, חסינת צנזורה ואנונימית. במשך שנים, קהילת הקריפטו האמינה שמדובר בעתיד של הכסף. אך עם הזמן, ככל שביטקוין התמסד, הוא התרחק מהרעיון המקורי. כיום, קשה לראות בו כלי "עממי" – במיוחד כאשר תאגידים כמו BlackRock ו-ARK Invest מחזיקים בו כמו בכל נכס פיננסי רגיל.
במבט מפוכח – נראה שאין באמת אינטרס עולמי לרגולציה כוללת של קריפטו. לא מצד מדינות שנהנות מאי-ודאות ומיסוי כפול, ולא מצד גופי השקעה שמרוויחים מהמניפולציות בשוק. ובכלל – רגולציה תסיר את מעט האנונימיות שעוד נשארה, ותהפוך את ביטקוין לעוד מניה.
כשהשוק כולו נע על פי ציוץ של אדם כמו אילון מאסק – קשה לדבר באמת על ביזור. הפער בין הרעיון למציאות מעולם לא היה כל כך ברור. הציבור הקטן מופסד, והגופים הגדולים יודעים בדיוק איך לנצל את התנודתיות הזו.
העובדה שאיש לא יודע מי עומד מאחורי ביטקוין – ולמי שייכות עשרות אלפי הביטקוינים הראשונים שלא זזו מעולם – היא דגל אדום. אם מחר יתברר שהם שייכים לישות ממשלתית, ביון או גוף כלכלי גדול – כל אמון במערכת יקרוס.
אם העולם יהפוך כולו לרגולטורי, מבוקר ומרושת, כלכלית ודיגיטלית – לא יהיה יותר צורך במטבעות כמו ביטקוין. בדיוק כמו שלא צריך פנס בכביש מואר. הקריפטו נולד מתוך כאוס, אי-אמון ומרדנות. וכשהמערכת שולטת בהכול – גם הוא נכנע.
ביטקוין אולי היה חלום יפה, אבל 16 שנה אחרי לידתו, הוא איבד את נשמתו המקורית. היום הוא לא יותר מכלי ספקולטיבי בשוק נשלט. השאלה שנותרה היא – האם תצמח מהפכה חדשה, או שנשאר רק עם זיכרון?
